מחאג'נה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בכתב תביעתו, טען התובע, כי ביום 7.1.06 נפגע הוא, תוך כדי עבודתו, כאשר נהג בכלי עבודה מסוג "בובקט" והתהפך אל תוך תעלה בעומק כ- 5 מ'. לטענת התובע, הבובקט הנ"ל הנו "רכב מנועי", והתאונה שאירעה היא "תאונת דרכים", ולפיכך, על הנתבעת מס' 1, מבטחת השימוש ברכב הנ"ל, לפצותו בגין נזקיו בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן : "החוק"); לחילופין, טען התובע, כי על הנתבעת מס' 2 , כמעבידתו, לפצותו בגין נזקיו לפי דיני הנזיקין לאחר שזו התרשלה כלפיו ועל הנתבעת מס' 1 , כמבטחת הנתבעת מס' 2 מפני נזק גוף שנגרם לעובדיה, לפצותו בגין נזקיו.

2.התובע לא טען לנכות שנותרה לו כתוצאה מן התאונה הנ"ל. התאונה הוכרה כ-"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע קיבל דמי פגיעה מן המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, אין מחלוקת, כי התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לנכות מעבודה וכי המוסד לביטוח לאומי קבע, שלא נותרה לתובע נכות כתוצאה מן התאונה הנ"ל.

3.הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה כאשר, לאור העובדה, כי סיווג התאונה טרם נקבע, הסכימו הצדדם שבית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח חדש) התשמ"ד – 1984 או לפי סעיף 4ג לחוק .

4.עפ"י ההסכמה הדיונית, ביקשו הצדדים כי פסק הדין יהיה מנומק ויכריע בסיווג התאונה. יחד עם זאת, יש לציין, כי ההנמקה הנדרשת בפסק דין שניתן על דרך הפשרה אינה אמורה להיות "הנמקה רגילה" ותכליתה היא להסביר לצדדים כיצד הגיע בית המשפט לתוצאה, תוך שיקלול שיקולי דין ושיקולי פשרה. בנוסף, הואיל ולא נשמעו העדים ולא נחקרו על גרסאותיהם, יש וממצאים עובדתיים לא יוכרעו וההכרעה בהם תהיה על דרך הפשרה.

סיווג התאונה:

5.עיינתי בטענות הצדדים ובאתי למסקנה, כי התאונה אינה נופלת בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק.

6.אין חולקין, כי מדובר ב"בובקט" המהווה כלי עבודה. גם מטענות הצדדים עולה, כי מדובר בכלי עבודה. לא הוכח, ואף לא נטען, כי הכלי הנ"ל עונה על ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים: "רכב הנע בכח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". השאלה אפוא, אם עיקר יעודו של הכלי הוא לתחבורה יבשתית, היינו- האם עיקר יעודו להעביר מטענים או אנשים ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר, כאשר המעבר נמדד בסיכון תחבורתי. (ראו: ע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח (1) 337 ). כאמור, לא הוכח, והתובע לא טען, כי מכונה זו היא מכונה שעיקר יעודה לתחבורה יבשתית. נראה, כי אף התובע מסכים שאין פני הדברים כך, וכי מדובר בכלי עבודה שייעודו העיקרי אינו לצרכי תחבורה יבשתית, כי אם לצורכי עבודה. יצויין עוד, כי לא נטען בפני, כי מדובר ב"מכונה ניידת הכשרה לנוע בכח מיכני בכביש". המסקנה, אפוא, היא שאין מדובר ב-"רכב מנועי".

7.טענתו החלופית של התובע, היא שהנתבעת מס' 1 הוציאה פוליסת ביטוח ל "בובקט". התובע משווה בין עובדות המקרה דנן, לבין אלה שנקבעו בע"א 5757 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג (5) 849 בו נפסק, כי אף שאין הרכב נכלל בהגדרת "רכב מנועי", כאשר המבטחת מוציאה לרכב פוליסת ביטוח, שלפיה מסכימה המבטחת להחיל על הרכב את הוראות החוק והוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל- 1970, הרי יש לראות ברכב כ"רכב מנועי" ויש להחיל את הוראות החוק על השימוש בו, וזאת מכח הסכמת הצדדים. לטענת התובע, נספח ב' לכתב התביעה מהווה פוליסת ביטוח לרכב הנ"ל.

8. עיינתי בפוליסה הנ"ל והגעתי למסקנה, כי אין בפני פוליסת ביטוח הדומה לזו שנידונה בפרשת חמאדה הנ"ל. עיון בפוליסה מעלה, כי מדובר בפוליסה רגילה ואין מדובר בפוליסה המחילה את הוראות הפקודה או הוראות החוק. אדרבא, עיון מעמיק בפוליסה מעלה, כי הכיסוי הביטוחי "כולל את אחריותו החוקית של המבוטח בגין נזקי גוף ורכוש הנגרמים לצד שלישי כתוצאה מהפעלת כלי מיכני הנדסי השייך למבוטח" וכי הפוליסה הגדירה את סוג הביטוח על פיה כ- "ביטוח צד שלישי".

9.מסקנתי היא, שאין בפנינו תאונת דרכים ואף לא תאונה שהצדדים הסכימו לדון בה, עפ פי חוזה ביניהם, על פי הוראות החוק.

הנזק:

10.הנתבעות טוענות לאשם תורם גבוה מצד התובע. יחד עם זאת, לאור העובדה, כי הצדדים הסמיכוני להכריע במחלוקת על דרך הפשרה מבלי לברר טענות הצדדים באשר לרשלנות הנתבעת מס' 2 או רשלנותו התורמת של התובע, החלטתי לזקוף לחובת התובע אשם תורם בגובה 25%, בשים לב לעובדה, שהתובע הוא שנהג ב"בובקט" ובשים לב לניסיון הרב שהיה לו בהפעלת כלי זה.

11.בחישוב נזקו של התובע, כחלק מהליך מתן פסק דיני על דרך הפשרה, לקחתי במניין שיקולי את הנזקים שנגרמו לתובע, כתוצאה מן התאונה המפורטת בכתב התביעה. עיינתי במסמכים הרפואיים המצורפים כנספחים ה ו- ז לכתב התביעה המתארים נזקי הגוף שנגרמו לתובע. לקחתי בחשבון שהתובע לא אושפז והוא שוחרר למנוחה אולם המשיך להתלונן על כאבים.

12.כמו כן לקחתי בחשבון, כי לתובע נגרם אובדן השתכרות בעבר, וכי הוא קיבל מן המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה בסך 4,969 ₪.

13.לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנ"ל ושקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי פשרה, אני פוסק כי הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע את הסך 8,500 ₪ (מן הסכום הנ"ל לא ינוכו תשלומי מל"ל ששולמו לתובע). על הסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. כמו כן תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע החזר האגרה ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום הוצאתה על ידי התובע.

ניתן היום, כ"ח אייר תש"ע, 12 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: